אפרים היה בן 12 כאשר ננשך ע"י כלב. הוא הלך לתומו ברחוב כאשר שלושה כלבים החלו לנבוח עליו. אז פרץ אחד מהם ותפס את רגלו. אפרים נפל על המדרכה. אנשים שהיו באזור מיהרו לעזור לו. הוא חזר לביתו בכוחות עצמו. אמו חיטאה את הפצע, שהיה שטחי, הכלב נלקח להסגר ונראה היה שבכך הסתיים האירוע.
לאחר כחודש החל אפרים לחלום חלומות בלהה ולהתעורר בלילות כשהוא מזיע, רועד, ובוכה. במהלך היום גילה אי שקט. בהמשך סירב גם לצאת מביתו. הוריו לא הבינו מה קורה לבנם, שהיה תמיד ילד פתוח, בעל בטחון וחברותי, ולא קישרו זאת לאירוע הנשיכה. "הרי לאחר האירוע אפרים תפקד ללא דופי. הוא לא הזכיר שום פחד מכלבים. חלף כבר פרק זמן בו תפקד מצוין."
זוהי דוגמה למצוקה בעקבות טראומה מהעבר. אפרים סבל למעשה מתסמונת פוסט-טראומטית היכולה להופיע חודש, חודשיים, ואף יותר, לאחר האירוע. (גם "הלם קרב" הוא תסמונת פוסט-טראומטית.)
טיפלתי באפרים בשיטת EMDR. במפגשים עיבד אפרים את האירוע הטראומתי. הוא לא שכח את האירוע, אך רגשותיו כלפיו הוקהו. לאחר חמישה מפגשים בלבד חזר לתפקד כבעבר. כיום, כשנה לאחר סיום הטיפול, אפרים מתפקד ללא כל זכר לאירוע. הוא הולך בבטחון ברחוב, ואף חזר לאהוב כלבים.