אילנה היא שהתקשרה: "אני רוצה שתטפלי בבת שלי. אנחנו לא יכולים יותר… מורן רק בת 11, אבל סובלת מהתקפות חרדה וזעם. הפסיכיאטרית, שרשמה לה כדורים, המליצה על טיפול תמיכתי נוסף. את חושבת שתוכלי לעזור?"
אילנה ומשה הגיעו לפגישת היכרות. הם הורים לשלוש בנות. לדבריהם, מורן הייתה תמיד ילדה נהדרת – טובה, מנומסת, עוזרת בבית ומצליחה בלימודים. סמדר, אחותה בת התשע, תוארה כילדה מרדנית; ורקפת, בת השנתיים, תוארה כ"סוכריה של המשפחה". הבעיות אצל מורן החלו לפני כשנה – מורן החלה לסבול מהתקפי חרדה ומהתקפי זעם; יחסה אל אחיותיה התדרדר והיא ניסתה להכתיב לכולם כיצד להתנהג.
כשאני עובדת עם ילד, חשוב לי מאד לגייס את המשפחה ולהדריך את ההורים. לכן היה לי חשוב לברר מהי האווירה בבית המשפחה. התברר כי אילנה חשה הזדהות רבה עם מורן, ודווקא משום כך היא ציפתה ממנה להצטיין בכל ולהתנהג כ"בוגרת". לרקפת היא הקדישה תשומת לב רבה בשל היותה צעירה, ואילו כלפי הבת האמצעית היא חשה כעס רב.
לאחר מכן נפגשתי עם מורן. מורן היא ילדה נחמדה ונעימה שחשוב לה לרצות את הסובבים אותה. היא לא ידעה להסביר את התקפי החרדה, אולם ביטאה כעס רב כלפי אחיותיה.
עצם ההגעה לטיפול והשיחה אתי מאירות נקודות מסוימות באור חדש ומזוית שונה. אילנה הבינה כי ציפיותיה ממורן מוגזמות ומעיקות, כי מתוך רצון טוב הכניסה את מורן ללחצים שבהם לא יכלה הילדה לעמוד. היא הבינה שכל אחת מבנותיה מצאה דרך משלה להביע את הרגשתה – מורן בהתקפי החרדה, סמדר בהתנהגות פרועה ורקפת בהתנהגות ילדותית ובהצמדות יתר לאם.
עבודתנו התרכזה בהדרכת ההורים ובתמיכה במורן. לאחר זמן קצר נעלמו התקפי הכעס והחרדה של מורן. בעצה אחת עם הפסיכיאטרית הופסק הטיפול התרופתי. סמדר החלה להתקרב לאמה והתנהגותה נעשתה נעימה ומשתפת פעולה. המשפחה כולה יצאה נשכרת.