"כמה פעמים אפשר לבקש ממך לכבות את האור/ להניח את הנעליים במקום/ לא לזרוק את התיק בכניסה/ לחזור בזמן הביתה?"
"תפסיקי כבר לעשות ענין מכל דבר…"
"מה כבר ביקשתי ממך? לשים בגדים מלוכלכים בכביסה…"
"אפשר לקבל קצת שקט בבית הזה?"
ברבים מן הבתים נשמעות אמירות שכאלה – משפטים הנאמרים מתוך תחושה של כעס ועלבון ומהווים חלק בלתי נפרד מהמריבות בבית. מריבות אלו חוזרות ללא הרף, מעכירות את החיים וגרוע מכל, הולכות ומסלימות עד כי נדמה שהשריפה כה עזה עד שלא ניתן לכבותה ולשוב לשלווה במשפחה.
המעורבים במריבה שומעים רק את עצמם, רואים רק את מצוקתם וחשים רק את כאבם. אף אחד מן המעורבים אינו פנוי לראות את מצוקת הצד השני. וכך אנו נלכדים במעגל של כעס ואשמה ההולך ומתעצם וכל אחד מאיתנו מקווה כי הצד השני – הבעל, בת הזוג, הבת או החמות יתעשת, יבין כי טעה ויחזור בו מעמדתו. אט אט הופכות המריבות את מערכות היחסים למתוחות ורוויות כעס. כל ארוע או אמירה הופכות למריבה. כאשר המתח מתעצם מתגמדות כל יתר הבעיות ומשימות החיים. הכעס והמתח משתלטים על מחשבותינו ממלאים את נפשנו וגוזלים מאיתנו כל אנרגיה אפשרית.
רונית (שם בדוי כיתר השמות בכתבה) הגיעה לפגישה עם אמה. האם תארה מערכת יחסים רוויות מתחים וכעסים בינה לבין בתה. לדבריה, רונית נוהגת בניגוד לבקשותיה וממרה את פיה במטרה אחת: להרגיז אותה! חדרה הפוך ומבולגן, היא משאירה את חפציה ברחבי הבית, יוצאת עם בחור שאינו מוצא חן בעיני ההורים וחוזרת בשעות הקטנות של הלילה. בנוסף, לאחרונה חלה התדרדרות בלימודיה. האם נשמעה מודאגת מאד והביעה חשש לגבי העתיד.
לרונית היו תשובות לכל טענות האם. נקודת מבטה היתה שונה לחלוטין. לדבריה אמה מנסה לכפות עליה את דעתה ולשנות אותה על פי רצונה. רונית הרגישה פגועה ומושפלת. היא חשה שאינה מוכנה לוותר על הדברים החשובים לה ולכן החלה "להתנקם" באמה. חלק מן ההתנהגויות היא סיגלה לעצמה ביודעה שאינן מקובלות על הוריה ומתוך רצון לחוש את עצמאותה.
בעיני האם, חוסר שיתוף הפעולה והעצמאות שהפגינה הבת היוו ביטוי לזלזול ולחוסר התחשבות. בעיני רונית, התנהגותה נבעה מהצורך בעצמאות, שאיפה להשתייך לקבוצת השווים ותחושת בגרות. האם התרכזה בתחושת הסבל שבתה גורמת לה בכך שאינה עונה על ציפיותיה ואינה נוהגת כרצונה. רונית התרכזה ברצונה לחוש עצמאות ובגרות. כל אחת מהן הרגישה פגועה ונעלבת ולא יכלה להבין את רעותה. כל אחת מהן היתה בטוחה שהצדק עימה והשניה חסרת רגישות ואטומה. תגובת שתיהן גורמת להן לחוש פגיעה ועלבון. רק התערבות בונה ומכוונת יכולה להפסיק את הסלמת הקונפליקט.
האם והבת נקלעו למאבק כוחות בו כל נסיון להוכיח צדקתו של צד אחד רק מעמיקה את התחפרות הצד השני בעמדותיו. ע"מ להתקדם לפתרון, יש ראשית להעריך את מרכיבי הבעיתיות. במסגרת התהליך הטיפולי מתאפשר לכל אחד מן הצדדים להביע את תסכולו, לזכות בהכלה מלאה ואף ללמוד להקשיב והכיל את תסכולי האחר. כאשר ילמדו האם והבת להבין האחת את השניה ממקום נקי לחלוטין שבו יוותרו על שיפוטיות וראית עולם חד צדדית הן תוכלנה לשקם את איכות היחסים ולבנות מערכת קשרים שבה ירצו להבין זו את זו ולהיטיב האחת עם השניה. ממקום זה תחזור האהבה לשרור בין האם לביתה ורונית תוכל לפעול מתוך שיקול דעת עצמאי, בוגר ונבון.