כאם מאמצת אני זוכרת היטב את התחושות שליוו אותי לאורך הדרך. אני זוכרת את החששות וההתלבטויות שליוו את ההחלטה לאמץ. אני זוכרת את הציפייה לבשורה שנמצא עבורנו ילד ולאחר מכן ואת הקשיים שהתעוררו בכל שלב ושלב. מעבודתי והכרותי את עולם האימוץ אני יכולה להעיד שאין אימוץ אחד דומה למשנהו. כל מקרה הוא שונה מהותית וייחודי.
תהליך אימוץ ילד בוגר שונה לחלוטין מאימוץ תינוק ומהתהליך שאנו עוברים עם ילד ביולוגי.
גם לילדים שאומצו בינקותם ישנן חוויות ייחודיות הטבועות בהם ובאות לידי ביטוי בצורות שונות. שאלות בדבר נטישה, זהות ושייכות מעסיקות את הילד ברמה כזאת או אחרת. עליהן יכולות להתווסף חוויות שליליות כמו אלימות, התעללות, הזנחה, סביבה קשה ועוד.
חוויות אלו עלולות לארגן את הילד סביב שאלות ותהיות שלא תעלינה אצל ילד הגדל במשפחתו הביולוגית.
התעלמות מייחודיותו של הילד המאומץ מפריעה ליחסים במשפחה. התכחשות לאימוץ, בבחינת "מה זה משנה? הוא ילד שלי ככל ילד אחר!" שומטת את הלגיטימציה מתחת לתחושת השונות של הילד. כעסים כלפי משפחת המוצא עלולים להתפרץ כנגד המשפחה המאמצת. חוויות ממשפחת המוצא או המוסד עלולות להמשיך וללוות את הילד ולהשפיע עליו.
עבודתי מתרכזת במספר תחומים עפ"י הצורך: הדרכת הורים, עבוד חוויות הילדות, קשר הורה-ילד, וטיפול בצרכים ייחודים של כל אחד.